החלטה בתיק בר"ע 23050-07-13

זוהי בקשת המבקש להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (תיק על"ח 51217-09-12; השופט אייל אברהמי ונציג הציבור יוסף לוזון) מיום 4/4/13.

רקע כללי וטענות הצדדים

1.         המבקש הגיש ערעור לבית הדין האזורי על החלטת הועדה הרפואית לעררים לפי תקנה 18 לתקנות מס הכנסה (קביעת אחוז נכות), תש"ם-1979 (להלן- תקנות מס הכנסה) מיום 10/9/12, שקבעה לו נכות משוקללת של 72 אחוז, אך בהעדר מסמכים דחתה את בקשתו להאריך לו את תקופת הנכות לשנים 2005 ו- 2006.

            ודוק, עניינו של המבקש הובא בפני הוועדה בהתאם לפסק דין קודם (תיק על"ח 16601-08-10) שהורה, בהסכמת הצדדים, על החזרת עניינו של המבקש לוועדה הרפואית, תוך הוראה לוועדה להבהיר מדוע הותירה למערער נכות בשיעור 5 אחוז בלבד בטבלת הנכויות בשעה ששינתה את סעיף הליקוי וקבעה לו נכות בשיעור 20 אחוז לפי פריט 69(1)(ב) ו 5 אחוז לפי פריט 69(3)(ב).

            כמו כן התבקשה הוועדה על פי פסק הדין הנ"ל לבחון את ההיבט האונקולוגי  ולהתייחס לזכאותו של המבקש להשלמת נכותו ל-100 אחוז נכות בגין המצב האונקולוגי ביחס לשנת 2005 ו- 2006, וזאת מעבר לתקופה שנקבעה במקור מיום 1/2/04 ועד 31/12/04.

2.         בית הדין האזורי דחה את ערעורו של המבקש, בקובעו כי אין בטענות המבקש כל נימוק משפטי המצדיק החזרת עניינו לוועדה. בית הדין האזורי הוסיף כי הוועדה בדקה את טענות המבקש וזה הציג בפניה מסמכים שונים. דא עקא שלא הציג  בפני הוועדה ואף לא בפני בית הדין מסמכים המצביעים על מחלה אונקולוגית בשנת 2005 ואילך. בית הדין ציין כי הוועדה נימקה את החלטתה בעניין הנכות האונקולוגית כדבעי.

אי לכך קבע בית הדין האזורי כי לא נמצאה כל טעות משפטית בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים ובהחלטותיה, ודחה את ערעורו של המבקש.

בסיפא לפסק דינו ציין בית הדין האזורי כי: "כל צד רשאי להגיש בר"ע לנשיא ביה"ד הארצי או סגנו במועד שקובע הדין".

3.         המבקש לא דק פורתא מתי הומצא לידיו פסק הדין, אך כעולה מרישומי בית הדין האזורי הוא נשלח אליו ביום 7/4/13.

ביום 11/7/13, כשלושה חודשים לאחר מועד משלוח פסק הדין למבקש, הוגש "ערעור" המבקש שבנדון.

בהחלטתי מאותו יום ציינתי כי ערעור על פסק דין של בית דין אזורי בעניין ועדה רפואית לעררים לעניין מס הכנסה, טעון קבלת רשות לכך, כי עליו להיות מוגש בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, ועל כן המסמך שהוגש, ככל שהוא נועד להוות בקשת רשות ערעור, הוגש באיחור.

אי לכך קבעתי, כי בטרם אורה על מחיקת המסמך המצורף, ניתנת ארכה למבקש להגיש בקשה מנומקת להארכת המועד להגשת בקשת רשות הערעור.

4.         בהמשך לכך הגיש המבקש את תשובתו בה טען כי לא היה ביכולתו לשכור לעצמו עורך דין שייצג אותו בערעור בפני בית דין זה, ועל כן חיפש כל דרך אפשרית ולאחר תלאות רבות וחיפושים במציאת עזרה אפשרית שהצריכה זמן הוא הגיע לעמותת "ידיד" שעוזרת לאנשים בכל הקשור בפרוצדורה בהגשת התביעה והוא אכן נעזר על ידם בהגשת הערעור.

לטענת המבקש מכאן נבע האיחור בהגשת הערעור.

5.         הבקשה הועברה לתגובת המשיבה שהתנגדה לה, שכן לטענתה, נימוקי הבקשה אינם עולים כדי "טעם מיוחד" להגשת הערעור, ואף העובדה שהמבקש אינו מיוצג אין בה כדי לסייע, שכן המבקש כבר ניהל שני הליכים בבית הדין והליכי בית הדין אינם זרים לו, מה גם שמדובר באיחור של שלושה חודשים, ולא פחות מכך, סיכויי הערעור משוללי יסוד.

דיון והכרעה

6.         תקנה 18 (ג) לתקנות מס הכנסה, קובעת כי החלטת הועדה הרפואית לעררים היא סופית, ואולם בעקבות פסיקתו של בית המשפט העליון ב בג"צ 3628/08 ציון יריב נ' מדינת ישראל משרד האוצר אגף מס הכנסה ומיסוי מקרקעין (פסק הדין מיום 06.05.2009), הועברה הסמכות לדון בהשגות על החלטות ועדות אלו, לבית הדין לעבודה.

זאת ועוד, ב בג"צ 7078/08 בנימין הסה נ' מדינת ישראל משרד האוצר אגף מס הכנסה (פסק הדין מיום 24.8.2008), בו לגופם של דברים נדחתה עתירת העותר על הסף, ציין בית המשפט העליון:

"מבלי לנקוט עמדה לגופן של טענות העותר, החלטנו כי יש לדחות את העתירה על הסף . בהתאם לסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, לעותר עומדת זכות ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים לפני בית דין אזורי לעבודה, אשר על פסק דינו יוכל העותר לערער ברשות לבית הדין הארצי לעבודה. בנסיבות אלה, אין מקום להתערבותו של בית משפט זה כאשר מצוי בידי העותר סעד חלופי על דרך של הגשת ערעור לבית הדין עבודה " (ההדגשה הוספה - א.ר.ק.).